שנת בר- מצוה
לא נמצאו עדויות ל"שנת בר – מצוה" על מרכיביה השונים אלא משנת העשרים לבית העמק. אז נוצרה מסורת ראשונה דוקא במרכיב "מתנה לקיבוץ" שכן שנת הבר מצוה היא השנה בה ילדי הקיבוץ הופכים להיות חלק מהחברה הבוגרת – הקהילה וכדי לממש את כניסתם למשפחת בית העמק אין מתאים מלהכין מתנה למשק / קיבוץ.
כל כיתה בזמנה היתה מייצרת (בשנים הראשונות בעזרת לאה פרנקל המורה למלאכה) את המתנה. הרבה יצירות שעוד היום ניתן לראותן על קירות מבני ציבור – עבודות חימר, פסיפס, שטיחים סרוגים, אמייל, בטיק ועוד, נתלו על מבני ביה"ס המקומי, הספריה, מחסן הבגדים, הכל-בו והמרכולית, בריכת דגים, דגם של הקיבוץ דאז, מגרשי משחקים ועוד. (יש לנו אלבום של כל העבדות של כל כיתה.
אבל הרי אמרנו "שנת בר-מצוה" וככזו יש למלא אותה במשימות שונות שעיקרן – תחילת העצמאות של ילדינו. בדרך כלל השתדלו לייצר 13 משימות ועם השנים נוספו עוד שהחליפו אחרות כשתמיד משתדלים לשמור בכל שנה על 13.
איזה משימות היו:
• ארוחת ערב שבת בחד"א – כאשר הקבוצה (פעמים עם ההורים ופעמים רק עם צוות) היו לוקחים על עצמם בישול ארוחה מה שהיה מוכר בשם "אחת – תשע". לצד עובדים / תורנים קבועים ש"התמחו" במרכיבי הארוחה היו מפעילים את בני ובנות הכיתה בבישול המנה העיקרית, המרק, סלטים, ומנה אחרונה אותה היו בני הכיתה מגישים בעצמם לשולחנות. חגיגה של הכרות, גאוה וכבוד.
• יום רובינזון / או חלוץ בודד – מוקדם בבקר היו מוסעים הילדים למטעים, מתפזרים בזוגות (קצת מרוחקים זוג מזוג) כשכל זוג מופקד על אירגון היום בטבע. החל מהקמת אוהל, מתקני – שדה שונים, בישול ארוחה לעצמם..בקיצור – התנסות בניהול יום מבקר עד ערב. ברבות השנים היו מזמינים את ההורים למסיבה פנימית.
• התמצאות בשטח – אחרי התמצאות בשטחי המטע, הגיעה משימה שעיקרה "התמצאות בעיר" לרוב העיר הגדולה היתה חיפה. שוב בצוותים קטנים, היו מקבלים קצת כסף, מסלול שכלל שמות הרחובות ואתרים חשובים, הנסיעה היתה עצמאית (אוטובוס, רכבת), הארוחה היתה באחריותם, פלאפל, חומוס, שיפודים וכד'. בשובם היו אמורים למסור את כל המידע שצברו.
• יום בא כח – (או כפי שהילדים קראו לו "יום בכח" כל בן או בת היו מוצמדים למי מבעלי התפקידים בקיבוץ. גזבר, רכז קניות, מזכיר וכד' כשהם מתלווים אליו ליום עבודה. הגיעו למקומות השונים שבעלי התפקידים היו פוקדים לעיתים פעם בשבוע, למדו משא ומתן, גיוס כספים ועוד ועוד.
• שמירת לילה – בעבר התקיימה מתכונת של שמירת לילה על בסיס קבוע כשהפעילות היתה משתנה בהתאם לנסיבות המצב הבטחוני. בכל מקרה משעת ערב עד השכם בבקר. היה שומר או שניים שהיו עושים פטרול מסביב לקיבוץ, בודקים נכנסים בשער, דואגים לכיבוי אורות במבני ציבור, מקיימים ארוחת לילה בחדר השומר הצמוד לחד"א, ולעת שחר מתחילים להעיר את החברים שביקשו השכמה בשעה היעודה. שוב הזדמנות להכיר את הקיבוץ, את החברים, את בתיהם ואפילו קצת לחוש את פחדי הלילה.
• עזרה ראשונה – הרי חשוב לדעת מה עושים במקרה של: התעלפות, פציעה, שברים עקיצות, הקשת נחש וכד'. במשך שנים תרם את חלקו טוני בריס למשימה בנה ועיצב אותה, בהמשך היו מגייסים מבין החברים מי שהיה "חובש/ת קרבי/ת" ולעיתים גם חלק מהאחיות סייעו. מספר פגישות בנושא עזרה ראשונה כולל התנסות בחבישות למיניהן – חוויה שלימים הוכיחה עצמה לא פעם...
• "עזרה שניה" – לא פחות חשוב מעזרה ראשונה היכולת לתת תשובה לצורך לעבוד עם כלי עבודה (ממברג עד מקדחה), כלי תפירה (לתפור כפתור, לתקן קרע בבגד), תיקון פנצ'רים (רכב מרכזי שהיה אז בקיבוץ לכולם). גם פה היו מספר מפגשים בהם למדו והתנסו הילדים.
• "תרומה לקהילה" פה כבר מדובר בתרומה של הקבוצה לעיתים פנימה בתוך הקיבוץ, הכנות לחגים, סידור שולחנות וכסאות ולעיתים החוצה, אירוע לילדים עם מוגבלויות, חבילות לחיילים, קבלת שבת במחלקת ילדים בבית חולים.
• "מתנה להורים" – הרי הם שהביאונו עד הלום... מגיעה להם מתנה. לעיתים נעשה במסגרת ביה"ס ההאיזורי, ופעמים באופן עצמאי עם או בלי הנחיה.
• "עבודת שורשים" – גם זה הועבר למסגרת בי"ס והתפתח מידי שנה. אבל לכל ילד וילדה היה ברור שיש להכין כזאת וש...תמיד אפשר להעזר בעבודה שכתב/ה אח/ אחות גדולים מהם.
• "הכרת צורת חיים אחרת" – הרי אנחנו קיבוץ. והרי ידוע וברור שיש צורות חיים נוספות ומן הסתם ראוי לילד/ת בר-מצוה להכיר גם כאלה. כל שנה התקים הדיון לאן ומה יהיו תכני המשימה הזו – לא פעם היה לחץ להגיע לקהילות דתיות ולא פעם היו מתעוררים קשיים בדבר שמירת השבת (לדוגמא: ברדיו היו משדרים בשבת בצהרים את התכנית "שירים ושערים", בין אוהדי כדורגל "שרופים" היו שראו בשידור מצוה של ממש וכך קרה שמישהו מהילדים שלנו פתח את הטרנזיסטור באמצע השבת – והמבוכה היתה רבה).
והיו שנסעו להתארח בכפר ערבי או בדואי – העיקר שנראה עצמנו מול אחרים ושונים.
• "העליה לתורה" משימה שהיתה שיאו של המרכיב היהודי הדתי / חילוני של אירוע הבר – מצוה. פה נזכיר את יצחק גולקר הלו הוא אייבור שבחייו שלו היה אולי מסורתי אך בילדותו באנגליה למד בחדר והיה אמון על טעמי המקרא והניגונים. אייבור היה פוגש את הקבוצה למפגש הכרות שם הובהרו התנאים: "קודם כל כשאתם פוגשים אותי בשבילי הקיבוץ הינכם חייבים לברך לשלום... אנחנו נלמד פרשה המותאמת לתאריך של מסיבת הבר מצוה המשותפת שנקבעה רק זכרו שלכל אחד ואחת מכם יש פרשה שתואמת את תאריך הולדתכם – מי שירצה ללמוד עוד פרשה זו זכות אבל הפרשה לקבוצה – חובה. כולם שרים מתאמנים – אין שחרורים". בהמשך למדו על תפילין ומחזור חגים ברכות ותפילות – יסודות היהדות.
מכל מקום, רבים מבני הקיבוץ מכירים את אותן 2-3 פרשות שכן מסיבת הבר מצוה היתה תמיד בתחילת יולי...
חולצות רקומות – (משימת האמהות ומתנדבות..) לקראת מועד הבר- מצוה התחילו האמהות לרקום את החולצה איתה יופיעו הילדים באירוע החגיגי. מאחר ולא כל האמהות היו מוכשרות בריקמה, היו מתגייסות חברות אחרות לסייע בביצוע המשימה. התוצאה היתה תמיד מרשימה ומרגשת, עבודות מעניינות בשני פסים לאורך החולצה או חצי עיגול מסביב לצוואר – מספר דוגמאות נישמרו וניתן לראותן בארכיון.
• "המסיבה" -זהו כמובן השיא של השנה. לא מעט דיונים לקביעת המועד המדויק, אח"כ בא סיפור ההזמנה (גם פה יש לנו קובץ הזמנות מהקבוצות השונות לאורך השנים), אח"כ התחיל הדיון מה יהיה? הצגה מוכנה או נכתוב בעצמנו, איך נוכל לשלב את כישורי הילדים בנגינה, ריקוד, משחק. בסוף נקבע מי אחראי להצגה (זוכרים את ברנדה לנדס, את לינדה מילר ואת איירין ארבל) פעמים היו רק הילדים משתתפים ופעמים גם הורים או חלק מהם היו משתתפים באירוע שהיה מתקיים על הבמה הגדולה. תחילתו בטקס בר מצוה (ברכות, מתנות, ברכת האחים..וההופעה) אשר בא מיד עם סיום החלק הגסטרונומי בחדר האוכל על הדשא מול המרפאה, אירוע שנפתח מיד כשהסתיימה קבלת הפנים של המשפחות. בה היה שולחן עם קצת כיבוד והרבה תמונות, פוסטרים, עבודת שורשים, אוספים ותחביבים של הילד. הקיבוץ כולו היה עובר משולחן לשולחן (פה נכנסו גם קצת מתנות אישיות צנועות).
במהלך השנים עם בוא עידן ההפרטה עברו קבלות הפנים והארוחה החגיגית במתכונת דומה עד אחידה. ואז היו גולשים האורחים מכל קצוות המשק לכיוון הבמה העגולה.
עם חלוף השנים היו כל ילד וילדה חוגגים את הבר-מצוה שלהם בתאריך שנולדו +, חלק מהמשימות מתקיימות ומתעדכנות ועדיין יש משמעות למושג "שנת בר-מצוה. אשרינו!! מי יתן ונדע לשמור על אירוע חשוב זה בחיינו.